חיפוש

 

 
לדף הבית >>     >>

חתולה על גג פח לוהט // רואה מסך

 

מיה דגן עושה את תפקיד מגי החתולה בצורה נפלאה ומאפשרת לצופים להתחבר לכאב שלה ולהזדהות איתה. לירי קרנצלר היתה בהיכל התרבות ושבה עם תובנות מההצגה

 

הדרמה המשפחתית הקלאסית שמעלה תיאטרון בית ליסין, "חתולה על גג פח לוהט" של טנסיוויליאמס, בבימויו של גלעד קמחי ובהשתתפות של מיה דגן, נמרוד ברגמן, יעל לבנטל, אבי אוריה, ליאת גורן ושמעון ממרון. העלילה סובבת סביב חגיגת יום הולדתו של אב המשפחה(אבי אוריה ,בתפקיד ביג דדי) שמתברר עם התפתחות העלילה כי הוא חולה סרטן וזהו יום הולדתו האחרון.
שני בניו, גופר ובריק, מגיעים לכבוד המאורע. גופר מגיע עם אשתו וילדיהם, ובריק עם אשתו מגי. ההצגה מכניסה אותנו אל תוך הדרמות המתחוללות בחייה של המשפחה: מאבק על הירושה, בריק הספורטאי לשעבר שכיום אלכוהליסט בעקבות מות חברו, תגובות של הסביבה על כך שלמגי ובריק אין ילדים ועוד סצנות מחיי משפחה במשבר.
המפגש בין הדמויות השונות מעלה סיטואציות קשות ומצחיקות גם יחד. ההצגה עוסקת בקשרים השונים בין הדמויות: אב לבן, בעל לאישה, הקשר שבין אחים ועוד קשרים נוספים. העלילה מעוררת בקהל מחשבות על הקשרים הקיימים בחייהם הפרטיים, על מהות הקשר בין האנשים הקרובים אליהם ומעלה לקדמת הבמה נושאים שהם מעין טאבו בחברה שלנו ופותחת תיבות פנדורה שהמשפחה התאמצה להסתיר.
המשחק המצוין של השחקנים מצליח להעביר את המסר שבעצם מאפיין את החברה שלנו, המתעסקת בהדחקות ובריחה מן המציאות ובקושי לגעת ברגשות וכאב.
הקונפליקטים המוצגים חושפים את הרגשות המודחקים במשפחה: האהבה, השנאה, הצביעות והקנאה. בנוסף, עולים תכנים המתארים את הביקורת החברתית סביב אי הבאת ילדים והבריחה לאלכוהול כהתמודדות עם טרדות החיים.

להצגה אין ממש עלילה רציפה, אלא בעיקר דיבורים וויכוחים. עלילת ההצגה מונעת ע''י דיאלוגים בין הדמויות השונות, שדרכם הקהל נחשף בצורה לא ישירה לאירועים שהתרחשו בעבר ולהם השפעות על ההווה. דרך הדיאלוגים השונים, אנו מגלים על היחסים המורכבים בין הדמויות במשפחה.
הרגשתי פספוס שההצגה הוצגה בדרך כזו. בעיני, היה עדיף אם היינו עדים להתרחשויות ולא רק שומעים עליהם. אם המשפחה (ליאת גורן) היא אתנחתא קומית בעלילה. השחקנית המדהימה הצליחה להעלות צחוק בפי הקהל.
מיה דגן עושה את תפקיד מגי החתולה בצורה נפלאה ומאפשרת לצופים להתחבר לכאב שלה ולהזדהות איתה. אך בגלל שהיא לא מפסיקה לדבר, באיזשהו שלב הצופה גם מתחיל להזדהות עם הצד של בריק ביחסים ולחשוב שמגי בלתי נסבלת.
ביג דדי מתחיל כיהלום לא מלוטש, אדם גס רוח שמרבה לקלל אך לאט לאט אנו נחשפים ליהלום עצמו ורואים אותו כאבא אחראי ואדם רגיש שלמרות כל המעטפת המחוספספת גם הוא מפחד מהמוות.

אני פחות ממליצה לנוער לצפות בהצגה, אך אם אתם מבוגרים המתחברים לדיאלוגים והתרחשויות משפחתיות- צאו לצפות!

עירית מודיעין

 

 
 
 
פורום המומחים

פורום המומחים

מעגלי תמיכה

מעגלי תמיכה

 

 

 

 

 

עירית מודיעין
לשכת המסחר

 

מדורים

 
 
 
 
הגדלת גופן
הקטנת גופן
 
מונוכרום
ניגודיות מקסימלית
 
תיאור לתמונות
 
קיצורי מקלדת
  • M-עבור לתוכן העמוד
  • H-עמוד הבית
  • F-פורום
  • B-אודות
  • A-הצהרת נגישות
הצהרת נגישות
ביטול נגישות